Beitrags-Archiv für die Kategory 'Perspektiven'

מי הפך את השעון? האם זה באמת כל כך מאוחר?

יום חמישי, 4. במרץ 2010 7:00

Jetzt sind wir tatsächlich schon über ein Jahr unterwegs. Eigentlich war der Plan schon längst wieder in Deutschland zu sein, fleißig Bewerbungen schreiben und gestärkt durch einen langen Urlaub für Körper und Geist, einen Wiedereinstieg in einen verbesserten, hochwertigeren Alltag zu vollziehen.

Haben wir das wirklich so geplant? מדוע? Was erwartet uns denn schon großes außer einer an einem Stab gebundene Möhre die uns vor den Karren gespannte Esel aufgebunden wird, die, egal wie schnell wir auch galoppieren stets im gleichen unerreichbaren Abstand lecker saftig vor unserem Maule baumeln wird?
Geld, ein künstliches und offensichtlich mittlerweile komplett entfesseltes Machtinstrument in privater Hand, ohne Rückkopplung an natürliche Ressourcen oder Wirtschaft, ohne Verfallsdatum und der Möglichkeit unendlich angehäuft zu werden. Ein wenig greifbares Papier und Münzen für das Volk aber zum Großteil nur virtuelle Bits und Bytes in den Kommunikationsnetzen der Banken. Trotzdem, in unseren Köpfen ist es als realer Wert zementiert. Wir wollen es, wir wollen viel, immer mehr davon. Augenscheinlich ermöglicht es jedem ein geordnetes Leben. Tatsächlich ist es die einzige Möglichkeit, um den global komplett aus jedem Verhältnis und Gleichgewicht geraten Besitzstand einiger weniger zu bewahren und über die Grenzen des natürlichen Ressourcen-Wachstums und -Verfalls hinaus mehren zu können. Als gäbe es unendliche Ressourcen, als würden wir ewig leben. Als gäbe es im Sarg ein Portemonnaie. Als könnte man Geld im Zweifelsfall tatsächlich essen.
Diese unsäglichen Illusionen und die daraus resultierenden global asozialen und Nachfolgegeneration aller Menschen missachtenden Verhaltensweisen der westlichen Zivilisation wurden uns vor allem in den armen Ländern zig-fach vor Augen gehalten. Zum einen durch die sichtbare Ausnutzung und Zerstörung der dortigen natürlichen Ressourcen inkl. Menschen. Zu Gunsten einiger weit weg sitzender, bei Lichte betrachtet in einer isolierten Traumwelt lebender Profiteure. Aber vor allem war es dadurch auffällig, dass solche „unendliches Wachstum“ Ansätze unter den ursprünglichen, quasi „Geld und Bank freien“ Völkern fehlten. Der Maßstab für menschliches Glück ist höchst individuell, wir sind uns jedoch sicher, dass das Bruttosozialprodukt nicht dafür taugt.

Nicht das das jetzt eine so große Überraschung oder etwas Neues für uns war. Wer hat nicht schon als „unbefleckter“ Teenager gegen die Ungerechtigkeiten dieser Welt protestiert? Wir haben schon zu Hause, und erneut nach einigen Erlebnissen in Asien beschlossen, bewusst die Augen von diesen Themen abzuwenden. Es ist jedoch eine Sache konditioniert „Daheim“ im gemachten Nest zu sitzen - mit durch Massenmedien, und Werbung weich gekochtem Gehirn - einerseits in ständiger Angst sein Einkommen zu verlieren und anderseits dem Bedürfnis zu konsumieren, ständig mehr zu wollen. Eine ganz andere Sache ist es, wenn mal tatsächlich weder fester Job oder großartig Geld vorhanden sind, man seinen Besitz auf dem Rücken trägt und Massenmedien nur homöopathisch konsultiert. Wenn man dann vor Ort sieht, was unser Wohlstand, unser wahrscheinlich arglos aber definitiv mit gierigen Hintergedanken zu Bank gebrachtes Geld über drei Ecken in aller Welt mit Mensch und Natur anrichtet. Wenn man auf Grund dieses neuen Status ebenfalls vor Ort mit darunter leidet, dass zerstört zwangsläufig den durch unseren physikalisch behüteten Alltag an trainierten Schutzschild unseres Gewissens und weckt neben Scham seiner selbst ein daraus resultierendes Bedürfnis zu helfen, es anders und besser zu machen.

Wir hatten ein Jahr, nichts dergleichen ist passiert. Das wir nun quasi unverrichteter Dinge wieder zurückkehren sollen, um uns erneut in eben diesen Sumpf mit all seinen internationalen Kausalitäten zu begeben, dass können wir uns zur Zeit noch nicht recht schön malen. Trotzdem, wir werden es schon bald müssen, wir können nicht anders. Als Teenager unterliegt man dem aktionistischen Glauben man wäre immens wichtig und könnte im Alleingang die Welt retten, man muss nur anfangen. Wir wissen jedoch, wir haben nichts dabei auf das die armen Länder dieser Welt gewartet hätten. Keine Lösung ihrer Probleme, kein außerordentliches Wissen, keinen Einfluss, nicht mal ausreichend Geld. Wir sind einfach weitere Touristen die Wasser predigen und Wein trinken. Wir kennen nur unsere paradoxe, Geld getriebene Wohlstandsgesellschaft. Wir sind und bleiben ein Teil davon. Sich darin erfolgreich (Paradoxien opportunistisch ausnutzend) zu bewegen, dass ist was wir gelernt haben, dass ist was wir können - worauf wir uns isoliert betrachtet sogar freuen weil es uns in unserem deutschen Mikrokosmos so „gut“ geht. Es ist schlicht das, was uns überhaupt erst diese Reise und so vieles mehr damit einhergehende ermöglicht hat.

Schade eigentlich, nimmt man landläufig nicht zunächst an, ein „Sabatical“ würde einer positiven geistigen Säuberung gleichkommen? Das einzige was bei uns gut gesäubert wurde, war der Glaube das sich Menschen gemeinschaftlich organisiert und langfristig aus ihrer kantschen „selbst verschuldeten Unmündigkeit“ befreien können, uns wie dargelegt nicht ausgenommen. Wir stolpern anscheinend lediglich von einer Unmündigkeit in die Nächste. Aber ist das nicht am Ende einfach das Leben? Und das Leben ist zumindest für uns zu kurz um es deswegen mit Groll gegenüber uns selbst zu füllen. Ein schwerer Unfall und eine Naturkatastrophe bei der Glück über Leben und Tod entscheiden haben, haben uns recht eindrucksvoll gezeigt wo im Zweifelsfall der Hammer hängt, או. liegt. Nicht in unseren bescheidenen Händen. Jeder Tag könnte der letzte sein, man sollte ihn auch so genießen. Auch keine Neuigkeit, aber selten hat das so viel Sinn gemacht wie im letzten Jahr. Wir wollen versuchen dieses Gefühl zu konservieren.

Woran wir uns außerdem mit Freude erinnern werden, woraus sich Kraft und Motivation für die Zukunft schöpfen lässt, ist die Schönheit der Erde. Dieser Planet ist voll von natürlichen Wundern, atemberaubenden Landschaften, wunderschönen und anmutigen Tierenund eins steht fest, weil wir eben auch in Zukunft mehr davon erleben und sehen wollen, machen wir schon bald genau so weiter wie wir vor über einem Jahr aufgehört haben. אך, in voller Akzeptanz unserer moralischen Scheinheiligkeit. So negativ es klingen mag, so ein große Erleichterung ist es. Als hätte man irgendwo gebeichtet.
Wir freuen uns!

  • Chile Bolivien  Wer hat an der Uhr gedreht? Ist es wirklich schon so spät?

הנושאים: פרידה, מדיה, הסיכויים, כותרת | תגובות (2) | מחבר: אחמד

Ansichtssachen

יום שבת, 27. פבואר 2010 7:10

Nachdem wir das mit dem Ei aufstellen auf dem Äquator leider nicht hinbekommen haben, haben wir uns der Sache nochmal erfolgreich mit anderem Versuchsaufbau angenommen

  • Salar de Uyuni Bolivien  Ansichtssachen

הנושאים: סדרה רקע, הסיכויים, כותרת | תגובות (0) | מחבר: מרטין

הופעות גמר ejections - Ricas קוסטה Karibik

יום שישי, 20. נובמבר 2009 7:00

Costa Rica Cahuita  Abschließende Eindrücke und Auswürfe   Costa Ricas Karibik

אני חושב שאני מת בגן עדן - או משהו כזה - להעיר.
אחר כך במקרים רבים כל כך, זה אכן גן עדן כאן Cahuita, קוסטה ריקה. כולל, ו בכל עת הוא כזה. כאן האוויר מלא השטיח צליל מאוד מלודית. Meeresrauschen, Grillenzirpen, שממית שירים הצפרדע שיחות, כי רשרוש צמרות עצי דקל עצי שקד, פה ושם, כלבים נובחים או רעם, פעמים שקט ביצע גם לחיות מקצבי רגאיי של קוקוס ""… כל זה משלב כאן אחרי השקיעה על רקע שממנו אנחנו לא יכולים לקבל מספיק.
במהלך היום תהיה לך כל 3 דקות כדי להזכיר לך כאן בנוגע אם. עולם החי במקום מסוים הוא. מוקדם בבוקר אתה יכול לשמוע את הקופים מתרע. עכשיו אני לא יודע אם את השאגה של הקוף מתרע הוא אחד ידע כללי. ספק האינטרנט ו-Google יש לו טעם של. זה צליל מוזר מאוד, עם הציג בלהט חייתי סנסציוני.
שמש הבוקר הוא הזמן הטוב ביותר עבור הציפורים לקחת. יש למשל. יופי קטן אבל מאוד מיוחד בבוקר לצאת מהבית, לפעמים אפילו מהמרפסת,, בברכה האחרונה בגן Colibri שירשו, מי באמת שירת פרחים טועם גדול אדום מתוק. מי שרוצה לקחת את הזמן, נשכב שוב בקצרה בערסל, מאזין וצופה. זה מדהים מה הוא כבר 5 רדיוס Meter סביב הבית, הכול קורה. היה לנו כזה. מהדירה שלנו בגובה העיניים, עצלן או טוקניים עץ. כמובן, יש גם הרבה "לא כל כך נחמד" חיות כגון נחשים, זריזות, עקרבים ארסיים, Geier, ודקלים שונים גדול חרקים. נמלים בכל מקום, רבים בכל הגדלים. צפו בבידוד, כמעט מפחיד, בהקשר עם זאת, פרט תמיד נפלא.
מזג האוויר כאן ניתן לסכם בשתי מלים לתאר טוב מאוד. "Immer T-shirt". תלוי בעונה ישתנה באופן משמעותי רק מי גשמים וכך לחות. תנאי פנטסטי צמחים טרופיים רבים, כולל נושא פירות רבים אכיל. לדוגמה, אני יכול רק עכשיו יוצאים לכסח לי קוקוס מ כף, ליהנות הצימאון שלי עם המים בשר במכרז שלה קלה ארומטיים. לא שהייתי אי פעם לעשות את זה, אבל אפשרות זו נהדר להיות, מתאים במיוחד לבשל עם עלים קוקוס. בננות - שניהם מטעים, וכן בר. אז שפע כי המקומיים כאן עייפים שלהם. אננס, פפאיה, מלון ופירות הדר, כמובן,, מאזור הם כאן כדי לקבל עוד כסף קטן. הירקות מגיעים מיד סמוך לחוף, צידנית מדרונות ההר הוא גם טוב מאוד וזול.
אם כבר מדברים על כסף, כפי שתואר כבר קודם ערכים, קוסטה ריקה היא ממש יקר. כאשר נלקחה אבל עם האפשרויות של ארגון חיים ארוך, זה אפשרי בהחלט עם 5-10 US $ ליום זמן נהדר לבלות. כולל בישול טוב, "מגורים עם נוף לים ופעילויות רבות בפארק הלאומי או החופים הקאריביים יפה להפליא. בסך הכל, מאוד לערער סביבה נעימה לאנשים רבים מכל המקורות. ראשית, תמיד יש תיירים מכל רחבי העולם, בחוף השני של הקאריביים של קוסטה ריקה הוא ברשימת "המקומות Retiree אמריקאי נחמד להיות" הרבה מעל. הדבר מבטיח כי תושבי Cahuita תמיד תערובת ססגונית של אנשים דוברי אנגלית, חוויות וסיפורים מייצגים, יש יכול לאסוף יותר מהר מאשר אחד הוא רוצה.
Cahuita, למרות הגודל הקטן שלה, או. רק בגלל, בהשראת מעניין, ראוי להערצה, אלא גם רבים שגורלם טרגי בודדים. Omnipresent הם existences "נפל", להשאיר רוב שעות היום, לבלות, תיירים ומקומיים anzuschnorren.. ראשית, רוב האנשים כאן באים מוטה והנה נופלים קורבן לסמים הקיים רבים. מצד שני, התושבים הילידים בעיקר שחור, הם באותו מסלול נלקחה. אבל אפילו גיבורים יומיומיים, "הדבר שלהם" רץ דרך העלייה, נצח Surfer. בנוסף, בתים ללא בעלים, הגבירה פנמה, רוברטו 1, 2 ו 3, Strippenzieher שותק, הדייגים הישן של המשפחות לבין הבוס הגדול. כאן אנחנו לא רק לחיות - אנונימי. טוב 2 חודשים היינו חלק Lindenstraße הקאריביים האחים כהן להוביל מנהל. צריך לומר כי דברים כאלה קורים כאן, לא יכול להבין את זה (הוא). לכן עדיף המפורסם שלושה קופים היחס לאמן לחיות עם הצורך. הקושי האמיתי הוא עדיין לא הוכחו, מתי הזמן הנכון זה כל כך לא למדו הגישה הבסיסית שלנו היא התאמת מידה. זה חייב להיות מתורגל. הייתי קורא הפעם של דרום אמריקה "פרדיגמה" "המתח בין התיאוריה למעשה, אם כי בפועל החזיק את התפקיד של עליונות " - צפיות לבטא komliziert של די יומרני ו Costa Rica Cahuita  Abschließende Eindrücke und Auswürfe   Costa Ricas Karibik
דילמה מוסרית, כולל. יש למשל. משטרה. זה המועסקים בעיקר כדי לקרצף את החוף עבור חבילות סמים ואנשים מרשים. האזור כאן כמעט רחוב לימון בהברחת סמים. קוקה הוא אחד החבילה Verhoek הפרטי הוא כמו לזכות בלוטו עבור Finder. המשטרה כאן כל 6 חודשים השתנה. שחיתות היא משתולל בכל צורות ורמות של איברי המדינה. בנסיבות אלה, היא איתנו, לאחרונה אנו לשינה מבורכת, burgled. מרטינה של כיס עם לעבור, שני כרטיסי אשראי, המחאות נוסעים, CA. 500 US $, טבעת עץ, לא מלוכלך שלי חולצות, מכנסיים וכובע שלי נגנבים. Kammeras, Labtop., נייד, הניירות שלי נשארו ללא פגע אך חלקם שוכבים על. לאחר פנינו למשטרה על אחד היה ברור, זה יקרה בדיוק מהסיבות לעיל, במיוחד שכן היא אינה חוקית להתמודד עם Lapalie, עכשיו חבר בא ושואל אם הוא צריך לעזור לנו. ידענו כי סיוע זה יהיה כלום עם המשטרה. אבל אנחנו יכולים להשתמש כל העזרה, דרכון חדש ועלות כרטיס האשראי כרגע. טוב 200 US $ (לא יאומן אבל נכון), היה הוא הבטיח לנו את הדברים האלה יצוץ שוב. יום לאחר מכן, מוצא את המשטרה "" מרטינה של פס, את הקלפים, הטבעת, מכנסיים וכובע בתיק מרטינה שלי על החוף. יום אחד מאוחר יותר אנו מוצאים את העבריין "" עם חתכים יחסית מופרז בבית החולים. ביטחון שלנו בסביבה יכול להיות הצביע רק פעם לא ימצאו יותר. אבל דברים כאלה קורים כאן עם שינוי מדהים כמובן ואת חיי היומיום רק בשוליים. השכן שלנו, כאן איתנו, האמריקאים הגיעו, מעל, בין היתר, 20 חיו במשך שנים בברלין ועכשיו הוא מחפש נכס כאן לפרישה עם אשתו, המטרה כאן היא להיות אחד הניח אחרי חודשים, הראשון על הקרח. אני חושב שזה מוגזם קצת. בעיקרון, אתה יכול לחיות בשלווה כאן פשוט לוותר על התצוגה של חפצי ערך. וזה תרגיל פשוט. אף אחד כאן לא לוקח "" סמלי סטטוס שלנו המשמעות של כסף, אנחנו לא, אפילו הגנב לא לקחת. ומחכה לקבל את אמריקה לא במפורש על אדם להיות טוב יותר "" מקום, צריך גם להיות תרגיל קל. להיפך, לפעול עם הסטנדרטים שלנו כאן, לא רק כדי להפוך מטרה ברורה עבור פושעים, אלא גם את האוכלוסייה המקומית ואת הרשויות הרשמית - לא בכל עת מסוכן.
טוב, איך זה משתלב גן העדן שלנו? בדיוק כמו הנמלים. בידוד לא, אבל גם בתוך התמונה הכוללת. במיוחד בהקשר של טעויות מוסריות מקומיות, בלבול והקשרים לא רק במובן הפלילי לבוא באור מאוד חיובי, אלא גם עבור גורמים חיוביים כגון בניית בית כבוש, קיום- או הספר- או. Educational Foundation לתרום. "האם סוף להצדיק את האמצעים" הבעיה היא פשוט התעלמה פעמים להתאמן עם הפרדיגמה ברחבי דרום אמריקה משם, מבחינה מוסרית אנחנו יכולים להקל מעט, כך שהם הגיעו הגבלת חופש הפעולה שלו. ההתלהבות שלנו על המקום Cahuita, קוסטה ריקה יש את הפרק הזה לפחות לא נפגעו לצמיתות. תנו לנו שום דבר נגד, כך היה במקרה הטוב foretaste של המדינות נבקר ביבשת הזאת. נותר עוד אמר כי קוסטה ריקה היא בהחלט אחת המדינות, איפה כדאי להשקיע עוד קצת זמן. ובכן שכר עבודה (Knowledge Worker) למרבה הצער, ניתן למצוא רק בסן חוזה.

טוב, בפעם הבאה שניפגש כאן, אנחנו כבר ב פנמה.
נתראה בהמשך!

  • Costa Rica Cahuita  Abschließende Eindrücke und Auswürfe   Costa Ricas Karibik

הנושאים: פרידה, הסיכויים, כותרת | תגובות (2) | מחבר: אחמד

עבודה בקוסטה ריקה, חלק שלישי

יום ראשון, 15. נובמבר 2009 21:21

בהחלט לא גולת הכותרת של תכנות באינטרנט, אבל מבחינה ויזואלית הרבה יותר טוב מאשר לפני Costa Rica Cahuita  Arbeiten in Costa Rica Teil III

לפני:
Costa Rica Cahuita  Arbeiten in Costa Rica Teil III 

מאוחר יותר:
Costa Rica Cahuita  Arbeiten in Costa Rica Teil III

תוצאה של שבוע נוסף “עבודה” כאן: www.icari-spanishlearning.net 

בהקשר זה, יש לנו גם באתר שלנוAnsichtssachen 4u מתקדמים.

  • Costa Rica Cahuita  Arbeiten in Costa Rica Teil III

הנושאים: היומיום, הסיכויים, כותרת | תגובות (2) | מחבר: אחמד

America central – que passa?!

יום ראשון, 13. ספטמבר 2009 2:32

Da sind wir nun, in Nicaragua, auf der Insel Ometepe mitten im gigantischen Lago Nicaragua. Bis hier haben wir nach Kuba bereits Mexiko, גואטמלה, El Salvador und Honduras durchquert. Morgen werden wir die Genze zu Costa Rica überqueren, wo wir ein wenig Karibik genießen wollen bevor es nach Panama weiter geht. Dort werden wir ein Schiff entern, das uns via „fünf Tage Abenteuer auf hoher See“ nach Kolumbien, nach Süd Amerika, bringt.
Bis dato also gute zwei Monate Zentralamerika. In anderen Worten: Kreationistische Katholiken, Hitze und Regen im ständigen Wechsel, grenzübergreifende ewig gleiche (aber generell schöne) Landschaften, gesprächige Latinos mit Baseballkappen und scheue Latinas in überfüllten Bussen, notorisch laute Musik aus kaputten Lautsprechern, Bohnen mit Mais, Mais mit Bohnen, Bohnen mit Bohnen, das Verbot Toilettenpapier im Klo runterzuspülen (produziert sofortige Verstopfung deswegen ein extra Mülleimer in JEDEM Klo). Außerdem spanisch, spanisch, spanisch.
Tatsächlich hat Zentralamerika vieles an sich, was sich unabhängig des jeweiligen Landes ständig wiederholt. Natürlich nicht in den Details, aber das oberflächlich Offensichtliche um so mehr.
Unsere Art zu reisen und unsere Tage zu gestalten hat sich hier ein wenig verändert. Statt den erwähnten Oberflächlichkeiten zu viel Aufmerksamkeit zu schenken (z.B. durch die typischen Touren und Fotos), haben wir uns ähnlich wie in Kuba mehr treiben lassen und den Dialog gesucht. Unsere Frage der letzten Wochen war: Wie ist es hier zu leben? Wir haben uns seit Guatemala mehr als einmal mit dem Gedanken beschäftigt hier irgendwo ein „Business“ zu etablieren. Nichts weltbewegendes, für einige Jahre ein Hostel z.B. Diesbezüglich haben wir, Zufall oder nicht, gerade in den letzten Tagen einige interessante Leute getroffen. Ohne hier ins Detail zu gehen ist unser Entschluss diesbezüglich eindeutig: Nein. כאן (ניקרגואה) werden wir nicht investieren. Wir werden jedoch sehr wahrscheinlich in Costa Rica nochmal bei einer fränkischen(!) Community vorbei schauen um zu sehen wie man dort lebt.

Das was wir in Nicargua aufgenommen haben wird schon bald nachgereicht. A luego!

  • Nicaragua Honduras Guatemala El Salvador  America central – que passa?!

הנושאים: הסיכויים, כותרת | תגובות (0) | מחבר: אחמד